הזיכרון האחרון: בין אב לבן, רגע של אהבה

הזיכרון שעליו אכתוב היום נוגע לרגע האחרון והמרגש בין איברהים לבין אביו, חסן. מדובר בזיכרון שמלמד על קשר משפחתי חזק, אהבה שמעל לכל, ועל כאב גדול שצף כשאיבדה משפחתם את היקר להם מכול. מדובר בתמונה שנצבעה בזיכרון נצחי, אשר יימשך לאורך כל הזמן.

חסן, אביו של איברהים, עבר לאחרונה ניתוח רציני בבית החולים. ניתוח זה היה מסוכן מאוד, אך הוא היה הכרחי לצורך שיפור מצבו הבריאותי. לאחר תקופת החלמה לא קצרה, חסן שוחרר מבית החולים והיה בדרכו חזרה לביתו. במהלך הדרך, כשהוא היה בדרכו לבית, צולמה התמונה האחרונה בין השניים. באותו זמן איברהים היה כבר בשירות הצבאי, ובתמונה הוא נראה עומד לצידו של אביו

חסן יושב לידו, עייף מהניתוח אך מלווה בחיוך קטן, כאילו רצה להחביא את כאבו כדי לא להדאיג את בנו.

הם לא ידעו שזאת תהיה התמונה האחרונה שהם מצלמים יחד. לאחר מכן, איברהים יצא לעבודתו כרגיל, ב יומיים לאחריו הוא הקריב את חייו למען ארצו. חסן, שנשאר מאחור, היה שבור מהכאב ומלא בגעגועים, אך בו בזמן גם מלא בגאווה רבה על כך שבנו נלחם למען מטרה כה נעלה. את הזיכרון של רגע זה, של תמונה קטנה אך עם משמעות גדולה, הוא לקח עמו לכל מקום שבו היה, ובמיוחד ברגעי הכאב.

הזיכרון של תמונה זו נשאר בליבם של כל בני המשפחה ושל כל מי ששמע את הסיפור. זהו סיפור של אהבה שאינה תלויה בזמן או במקום, של קשר משפחתי בלתי ניתן לשבירה, ושל מסירות שגובלת בהקרבה טוטאלית. הזיכרון הזה לא יתפוגג לעולם, ותמונה זו תישאר צמודה לכל מי שזוכר את הרגעים המיוחדים שחלפו ביניהם.